<h1>תמים דעים להראב"ד סימן קצ"א</h1>
<h2>דף ב:</h2>
הא דתנן במציעא שנים אוחזין בטלית יחלוקו ובשבועה שקלינן וטרינן עלה בגמרא שבועה זו למה (ב"מ ו') ואמרינן כדי שלא יהא כל אחד ואחד הולך ותוקף בטליתו של חבירו ואביי אמר חיישינן שמא ספק מלוה יש לו עליו ופריש מספק שבועתא ולא פריש מספק ממונא. ובריש גמרין מוקמינן לה חדא במציאה וחדא במקח וממכר ושבועה דתרי גווני משום דמורה ואמר וכולה כדאיתא התם משמע דלהאי טעמא דוקא היכא דאיכא הוראה להתיר דנין כמציאה דאמר חבראי לאו מידי חסר ובמקח וממכר מורי לנפשיה אנא דמי קא יהבינא אבל זה אומר אני ארגתיה וזה אומר אני ארגתיה יהא מונח עד שיבא אליהו דלפי טענתייהו ליכא הוראה להתיר ואיכא ודאי רמאי וכל היכא דאיכא ודאי רמאי ותפסי בה תרוייהו וליכא למיקם עלה דמלתא אמרינן יהא מונח או דמנחה ביד שליש כי הא דשנים שהפקידו אצל אחד. אבל היכא דלא תפסי בה תרוייהו ואיכא ודאי רמאי דנין כמנחה בסימטא או במקום שיד שניהם בשוה אמרינן כל דאלים גבר כההיא ארבא דהוו מינצו עלה בי תרי ואמר רב נחמן כל דאלים גבר. ומיהו גבי מציאה קיימא לן כר' יוחנן וכאביי (ו'.) דאמר חיישי' הלכך בכולהו טענתא איכא למימר הוראה להתר וליחוש שמא מלוה ישנה יש לו עליו וליכא ודאי רמאי אפילו אומר אני ארגתיה יחלוקו ובשבועה.
